בפוסט הקודם הבטחתי אקססוריז לארון הבגדים. השקעתי המון מחשבה בעניין והרעיון הראשון שממש רציתי לבצע היה נעליים. אומנם זה לא בדיוק האביזר לארון הבגדים שבניתי ,אבל הן בהחלט יכולות  להיות מונחות ליד הארון ולצד המיטה. רק שהתשובה באילו נעליים היתה יותר קשה וכמו במקרים רבים הגיעה די במקרה.

לפני כמה שנים קיבלתי שקית של שאריות בדים מאחותי. חתיכות קטנות שאצל הרוב היו נזרקות לפח, אבל במיניאטורות חתיכה קטנה יכולה להספיק לפריט שלם ולכן  השקית נעשתה שימושית ומידי פעם שלפתי ממנה חתיכה. לפני שבוע החלטתי למיין קצת ומצאתי שתי חתיכות שנראו דמוי פרווה דקה. משהו במרקם הזכיר לי בד לחורף ומיד ידעתי,  הנעליים שאבחר יהיו נעלי בית. כאלה פרוותיים ונעימים. כאלה שממש מתחשק להכניס לתוכן את הרגליים בימים קרים. כאלה שמונחים על השטיח לצד המיטה.

אז איך מתחילים ליצור נעליים מיניאטוריות?

תחילה משרטטים את הסוליה. בפינטרסט יש תרשימים רבים לסוליות של נעליים, כולל תרשימים לסוליות מיניאטורות. אחרי שגזרתי את הצורה של הסוליה, סימנתי עם עיפרון את קווי המתאר על סול. ניתן לגזור את הצורה עם מספריים חדים או עם סכין חיתוך. אני העדפתי סכין אצבע.

האורך של הסוליה בתחילה היה יותר מ 3 ס"מ , אבל זה לחלוטין היה גדול מידי ולכן הקטנתי עד שהגעתי לאורך  2.8 ס"מ. וכן, כמו שאתם בטח יודעים, כל מ"מ הוא קריטי.

לאחר הסוליה, הגיע תורו של הבד והוא היה בהחלט אתגר!!! אומנם הבד פרוותי ומאוד התאים לנעלי בית, אבל הסתבר במהרה שהוא עבה מידי לנעל כל כך קטנה. נדרשה תספורת במיידי .

אז מה עושים?? ראשית, חתכתי את הצורה. מדובר בחצי אליפסה קצת פחוסה ושוליים ארוכים. לאחר הגזירה התחלתי בעדינות עם מספריים חדים וקטנים, אפשרי גם עם קוצץ, 'לספר' ולהוריד ממש שכבהעל מנת ליצור פחות נפח.

ניתן לראות בחלק התחתון האמצעי שיש מעין סדר בבלאגן. זה בעצם התחלה של ה'תספורת'. ואומנם קשה לראות, אבל שימו לב גם לשוליים הארוכים. בין השוליים גזרתי עוד חתיכה ואז הדבקתי בעדינות בעזרת גוטרמן את קצה הבד , החלק העליון, לכל אורך הסוליה. ההדבקה נעשה רק לעובי הסול. מדובר במ"מ!!!!

אם תהיתם לגבי התמונה השונה אז לצערי הרב, התמונה שצילמתי להדרכה נמחקה משום מה, אבל כן צילמתי תמונה אחת בנייד ולכן יש לנו עדין תמונה שמראה שלב חשוב בתהליך. בתמונה ניתן לראות כיצד הבד עוטף את הסוליה מסביב,  השוליים עדין לא עברו קיצוץ והרפידה הפנימית עדין לא הודבקה. האתגר בסוג כזה של עבודה הוא היכולת ליצור שני פריטים דומים ופה נאלצתי לזרוק כמה בדרך….

לאחר שהבד הודבק לכל עובי הסוליה, החלטתי ליצור קצת גובה לנעל. לשם כך חתכתי סוליה בגודל דומה, כמובן בהתאמה לנעל ימין ולנעל שמאל ובעזרת חוט שעווה עטפתי את לכל אורך הסוליה. מדובר בעבודה מאוד קטנה שהצריכה דיוק . רוחב החוט מ"מ והוא התאים בדיוק לעובי הסול.

חוט השעווה התגלה כפתרון יעיל וגם אסתטי לסוליה הנוספת שהודבקה בתחתית הנעל. וכן, גם פה , אילתור היה המרכיב החשוב ביותר בכל היצירה של הנעליים. מתחילים בנקודה מסוימת ולא תמיד ברור לאילו פתרונות נדרש בשלב הבא.

השלב הבא הוא הרפידה הפנימית. גם פה השתמשי בבד עבה שעבר קיצוץ משמעותי בצד האחורי שלו.

הרפידה נחתכה לפי צורת הסוליה, אבל קטנה יותר. היא הודבקה בגוטרמן ואז בעזרת מסרגה ודבק דחפתי את הקצוות. בתמונה ניתו לראות כיצד השוליים עדין למעלה לפני ההדבקה.

לסיום, הדבקתי שני כוכבים מנצנצים בכסף:

ואחרי כל האילתורים הרבים, הן מצאו את מקומן על השטיח לצד המיטה:

קצת לא יאמן איך חתיכת בד וסול הפכו לנעלי בית כאלה חמודות. בסופו של דבר רוב האילתור התבסס על היכולת לגזור ולהדביק את הבד באופן הנכון.

זהו להפעם, מקווה שהפוסט הבא יתמקד בארון הבגדים.

 

הישארו קרובים, ובואו נתפלל לגשם. נעלי בית כבר יש לנו לקור.

 

אורית