אז חזרתי! וממש כיף לחזור.

אומנם המון זמן לא כתבתי, אבל ליצור לרגע לא הפסקתי. ולא רק שלא הפסקתי, אפילו למדתי תחום חדש ומדהים, תחום שאני מאוהבת בו עד מעל הראש. ואיך הכל התחיל?

 

לפני שנה בערך, התחלתי בחיפושים אחר מתנה מדהימה לעדי הקטנה לקראת יום הולדת שלוש. אלא שרעיון מדליק לא היה לי. הסתכלתי סביב וחשבתי לעצמי מה יש לה כרגע שהיא כל כך אוהבת? עם מה היא הכי אוהבת לשחק? ואז הבנתי….המטבח שלה. כן, כן, אותו מטבח שהכנתי עבורה והעלתי בזמנו פה בבלוג.  בזמנו רכשתי שלד למטבח מזהביקה מזרחי ואחרי צביעה, איור, תפירה וכמה מכות פטיש התקבל המשחק שעד היום הוא המשחק הכי שימושי שלה.  אז כנראה שלפעמים צריך להסתכל אחורה כדי לראות את העתיד, ובכלל כנראה שמחזור רעיונות יכול להיות מוצלח, כי לזהבה היה הפתרון למתנה שחיפשתי – בית בובות.

אחרי כמה ימים, הרמתי טלפון לזהבה והזמנתי בית בובות שיתאים לפינה בה הוא יהיה מונח. זהבה היתה יעילה ומקסימה כהרגלה ושינתה עבורי את בית הבובות. ממליצה בחום לכל מי שמחפש משחק מקורי לבדוק מה יש לה להציע.  והנה מה שבחרתי:

 

בית הבובות

 

 

רעיון לגג רעפים – מקלות רופא שנחתכו כמלבנים, נצבעו והודבקו.

 

 

 

והנה התוצאה:

 

 

 

מהר מאוד התברר לי שעיצוב בית הבובות עצמו הוא החלק הפשוט בכל העניין. היה לי ברור שיהיו טפטים וצבע ועוד כמה רעיונות לגג ולרצפה, אבל מה עם הריהוט? חיפשתי ברשת ריהוט לבית בובות, אבל פה כבר פחות אהבתי את האפשרויות. בינתיים תוך כדי חיפושים אחר רעיונות לעיצוב הגג, בפינטרסט כמובן, הבנתי שאם רוצים ריהוט מוצלח לבית בובות, צריך כנראה להכין. ואיך יוצרים? מסתכלים על רהיט קיים ובודקים מאילו צורות הוא קיים. לדוגמא, שולחן אוכל מלבני, מורכב ממלבן, כמובן ולכן צריך קודם כל ליצור מלבן עם עומק ואז לחשוב כיצד הרגליים של אותו שולחן יהיו. הסתכלות על רהיט קיים מאפשרת לנו להבין מאילו צורות הרהיט מורכב. ואם יש עיגול זה בהחלט יהיה תקף גם לריהוט קטן ואפילו מיניאטורי.

 

ומה ניתן להכין בגודל מיניאטורי? השמים הם הגבול:

אולי שולחן? ואפילו עגול

 

שימו לב לרצפה. היא עשויה ממקלות ארטיק!! כל מקל נחתך והודבק אחד ליד השני כדי ליצור רצפת עץ מדליקה. והשולחן? עשוי מקרטון ביצוע

 

וצריך גם כורסא, לא?

 

 

גם הכורסא עשויה מקרטון ביצוע, קאפה, מוטות עץ, בדים. חומרים פשוטין וזמינים.

ומה עם איזה כסא לשולחן? עדין לא צבוע, אבל ניתן כבר להתרשם.

 

וכן, גם הכיסא מקרטון ביצוע.

 

ומי שרוצה קצת לנוח? לחטוף תנומה?

 

 

הספה והכורסא יהיו חלק מהסלון של בית הבובות ולכן הבדים נבחרו כסט. לנתנאלה יש מבחר בדים משגע ומיוחד ומומלץ בחום גם לבקר בחנות.

 

אני בטוחה שעוררתי את הסקרנות שלכם ועוד יותר בטוחה שהאצבעות כבר מדגדגות ולכן החלטתי שהפוסט הראשון אחרי כל כך הרבה זמן יכלול הפתעה קטנה ממני, וכן , זאת הדרכה למיניאטורה.

מיניאטורה שמורכבת מחומרים פשוטים שנמצאים דווקא בכל סופר כי אחד הדברים החשובים ביותר במיניאטורות זה היכולת לאלתר.

 

אז מתחילים:

אהיל

לצורך האהיל של המנורה, השתמשתי בכוסית חד פעמית קטנה. הכוסיות האלה זמינות בכל סופר והן זולות.

 

 

יש לכוסית הזו מבנה מעולה לאהיל ובנוסף בחלק העליון  יש קצה בולט, מעין שוליים בולטים. השוליים הללו יהיו חלק מהעיצוב של האהיל.

 

 

 

עכשיו צורת האהיל יותר ברורה? הכוסית מותאמת בדיוק לצורת המנורה שאנחנו רוצים.

 

כיצד עוטפים את האהיל?

אז קודם אציין שניתן לעטוף גם בבד, אלא שבניגוד לנייר, עטיפה בבד דורשת הדבקה של הבד על קארדסטוק, קיפול השוליים בצד האחורי של הקארד סטוק , ואז הדבקה של כל זה על המנורה. על מנת לפשט קצת את העניינים, החלטתי שלצורך ההדרכה כרגע אראה את העיטוף בנייר. מה גם שהיה לי נייר כל כך יפה שחשבתי שיתאים מאוד ככיסוי לאהיל.

כיצד מכינים גזרה/שבלונה מנייר לאהיל? הרי הכוסית עגולה….

לקחתי דף רגיל גודל A4 וגזרתי חתיכה שהרוחב שלה גדול בכמה ס"מ מהרוחב של הכוסית/אהיל. עם החתיכה הזו עטפתי כמה שיותר צמוד את הכוסית ואז סימנתי בעפרון חד את החלק העליון של הכוסית וגם את החלק התחתון.

 

רואים את הקו המסומן בעפרון?

 

לאחר הסימון פותחים את הנייר וגוזרים את כל הצורה מקצה לקצה. מקפידים שצד אחד יהיה ישר. לצד השני אין חשיבות שכן הוא יהיה הצד המכוסה. הנה התוצאה:

 

 

 עכשיו נבדוק שוב שהגזרה אכן מתאימה לכוסית. העבודה על מיניאטורות דורשת דיוק ברמת המ"מ ואף פחות מזה, מה שמצריך עבודה באינצ'ים, ולכן חשוב לפני הדבקה, לעשות התאמה על יבש. אם לא מרוצים מההתאמה של הגזרה לכוסית, זה הזמן לחזור על התהליך. ביחוד לפני שעוברים לבד או לנייר המעוצב שבחרנו.

בתמונה ניתן לראות כיצד עטפתי את הכוסית כשקצה אחד  נשאר חיצוני ולא שניים!!!!! אם נשארו שני קצוות או רווח, זה סימן שהגזרה אינה טובה וצריך לחזור עליה.

 

 

אחרי שמרוצים מהגזרה, ניתן לעבור מסביב לגזרה עם עפרון חד על הצד האחורי של הנייר שבחרתי. ופה טיפ קטן, עבודה עם עפרון חד חיונית מאוד. בגלל הדיוק הרב שנדרש, ישנה חשיבות גדולה לעובי הקווים המשורטטים ועפרון עם חוד עבה יגרור דוגמא קטנה מידי או גדולה מידי. בהמשך ניתן יהיה לראות כיצד גם עבודה שנראית מדויקת מניבה תוצאה שאינה מדויקת כל כך ואיך מתמודדים עם זה.

שלב ההדבקה

אני בחרתי בדבק סקוטש. מכיוון שיש הדבקה בין פלסטיק לבין נייר, והפלסטיק בכוסית מאוד חלק יש צורך בדבק חזק וסקוטש הוא דבק זמין. לא ניסיתי דבקים אחרים. אבל אני כן יכולה להמליץ לא לעבוד עם דבק חם. החוטים המעצבנים שנמתחים לכל עבר ומשאירים סימנים, יכולים בהחלט להרוס עבודה כזאת קטנה ועדינה.

תוך כדי ההדבקה, אני מסדרת את הגזרה כמה שיותר צמוד לחלק התחתון של האהיל. זוכרים את הקצה הבולט? אז הקצה הזה בדיוק עוזר לא לגלוש עם העיטוף ומצד שני תוחם יפה את האהיל.

 

 

 

הדף המהמם הזה נבחר מסטאק הדפים של סימה יוסף המדהימה. בזמנה שעשיתי ממנה גיליתי להפתעתי מתנה מפנקת במיוחד. מומלצת בחום!!!

 

ניתן לראות כיצד הגזרה עטפה את הכוסית כאשר הצד הישר של הגזרה הוא הצד החשוף, אין חשיבות לצד הפנימי.

 

 

רואים את השוליים השקופים בתחתית האהיל? סיומת שתוחמת היטב את הקצה של הנייר.

בחלק העליון של האהיל נשאר קצה של נייר בולט. הקצה הבולט נשאר בגלל המעבר לקארדסטוק.

 

מה עושים איתו? האם להשאיר אותו? גזירה במצב הזה תניב סיומת מאוד לא ישרה, אבל מעבר לכך, יש לקצה הזה אפילו יתרון. אז מה עושים איתו? מורחים טיפה דבק לכל אורך העיגול ומקפלים פנימה עם האצבע. בכל פעם קיפול קטן. לקיפול הזה יש יתרון גדול. הוא משווה למנורה מראה טבעי יותר ואני אישית מאוד אוהבת אותו.

 

 

האהיל מוכן.

 

בסיס המנורה

עוברים לבסיס המנורה. אני החלטתי על בסיס בצורת עיגול. אבל לדעתי גם ריבוע היה מתאים פה.

למשטחים אני משתמשת בקרטון ביצוע. למה ? כי הוא זמין וזול, לא דורש כלי עבודה מיוחדים, ניתן לשייף אותו, הוא נדבק בקלות וכיף לצבוע אותו.

כדי שהמנורה תעמוד יציב, צריך בסיס יחסית גדול ולכן הקוטר צריך להיות לפחות כמו הקוטר של האהיל. לצורך סימון העיגול על קרטון הביצוע ניתן להשתמש בכוסית עצמה או במחוגה. למחוגה יש יתרון והוא סימון מרכז העיגול. למרכז העיגול נדביק את רגל המנורה בשלב מאוחר יותר. מקס סטוק מוכרים מחוגה ב – 10 שקלים ואין צורך במשהו יקר יותר.

על הקרטון סימנתי שני עיגולים וחתכתי. למה שניים? כדי ליצור עובי שנראה פרופרציונלי יותר, כי זה נראה מציאותי יותר וגם כי זה חשוב לשיופים שנרצה לעשות בהמשך.

 

 

 

אז איך חותכים?

סכין גרפיקאים או סכין קראפט שניתן לרכוש בחנויות סקראפ או ציוד משרדי. חשוב שהלהב תהיה ארוכה. סכין יפנית לא מתאימה כלל!! טיפ חשוב – מכיוון שחותכים קרטון ביצוע חשוב שהלהב תהיה חדשה ואם נעשה בה שימוש רב מומלץ להחליף אותה לפני תחילת העבודה. החיתוך עצמו נעשה בצורה איטית וחשוב מאוד לעבוד על חתיכה קטנה של קרטון ולא גדולה. ולמה? ראשית, נוחות. קשה לעבוד עם קרטון גדול. שנית, ככל שהקרטון גדול יותר , הסכין דוחפת כמות גדולה יותר של חומר וזה מקשה על החיתוך. לא לשכוח, להשתמש במשטח מתרפא. ובבקשה, בבקשה לשמור על האצבעות!!

אחרי החיתוך, צריך למצוא את מרכז העיגולים. עבודה במחוגה מסמנת את המרכז ומקלה מאוד על העניין. אם לא, ניתן בעזרת מד זוית לסמן מרכז. וכן, מי שזוכר קצת גיאומטריה, ימצא לזה שימוש יעיל בכל הקשור למיניאטורות.

מה עושים עם המרכז? בעזרת הסכין נחתוך עיגול קטן שקוטרו בערך 3 מ"מ. אין צורך לדייק ותכף העניין יתברר. נחזור על אותה פעולה גם בעיגול השני.

 

 

 

כששני העיגולים מוכנים צריך להדביק אותם. לקרטון ביצוע אפשר להשתמש בדבק יוהו נוזלי, אבל גם דבקים אחרים יהיו טובים. אם שני העיגולים לא יצאו בדיוק שווים, לא להיכנס לפאניקה!! נחליט שהקטן יותר יהיה העליון. ותכף תתברר הסיבה.

 

 

 

עכשיו מגיע החלק הכיפי – שיופים. ולמה כיפי? כי זה השלב שהופך סתם עיגול מקרטון ביצוע לפריט אחר.

אז איך משייפים? אפשר בנייר לטש עדין, אבל אני מצאתי שפצירות חד פעמיות לציפורניים הן הכי טובות. בוודאי בשלב שבו נדרש להוריד הרבה חומר. ולמה צריך להוריד הרבה חומר? ראשית, כי יש צורך לעגל כמה שיותר את מה שבנינו ולטשטש כמה שיותר את החיבור בין שני העיגולים. ושנית, כי החלטתי שגימור של שיפוע יהיה טבעי יותר למנורה מסוג זה וביחוד לקארדסטוק המקסים שבחרתי.

 

השיוף נעשה באלכסון, כמו שניתן לראות בתמונה, ולכן מחזיקים את הפצירה באלכסון, ולא לשכוח לשייף גם קצת גם את המשטח.

 

 

 

הנה ההבדל בין צד משויף ללא שיוף.

 

 

בסופו של דבר, זה מה שמתקבל:

 

 

 

 

צביעה

צבעי אקריליק הם הכי נוחים לצביעת קרטון ביצוע, אבל לפני זה נדרשת עבודת הכנה לקרטון. מכיוון שמדובר בסופו של דבר בקרטון ואקריליק הוא על בסיס מים, לקרטון יש נטיה לספוג המון מים וזה לא דבר רצוי. לכן לפני הצביעה אני מורחת ג'יסו. לא רק שהוא אוטם את הקרטון לפני הצביעה, הוא גם סוגר ואוטם את כל החיבורים. ובכלל, ג'סו כבסיס לצביעה באקריליים גורם לצבע לא להיספג במשטח ומשמר את הצבע לאורך השנים. בקיצור, מומלץ מאוד להשתמש בו לפני צביעה של קרטון ביצוע.

לאחר המריחה  בג'יסו, ניתן לראות כיצד הוא מילא וסתם את החיבורים וכמעט לא ניתן להבחין בהם.

 

 

אחרי המריחה בג'יסו, משייפים בנייר לטש עדין מאוד, מספר 0. ועכשיו ניתן לצבוע באקריליק. אני בחרתי בוורוד, אבל כמובן שאפשר להיות יצירתיים ולבחור בצבע אחר.

 

 

 

 

 

רגל המנורה

פה חוזרים לפינת האילתורים. ולמה? כי הרגל של המנורה מורכבת משיפוד עץ פשוט שקונים בכל סופר או שאולי כבר יש בבית.

 

מתחילים בהתאמת האורך. אני החלטתי על אורך 11.5 ס"מ. אבל לפני שחתכתי את האורך המבוקש הוספתי כ – 3 ס"מ. ולמה? כי צריך איכשהו להחזיק את השיפוד במהלך הצביעה מבלי לגעת בצבע הטרי ולזה היתרה משמשת. ומה עושים בזמן הייבוש? מחזיקים את השיפוד בקצה הלא צבוע בעזרת אטב כביסה. כל אחד והפתרונות שלו….

 

 

אני השתמשתי באותו צבע של הבסיס. אפשר, כמובן לגוון.

לאחר הצביעה חותכים את היתרה שהשארנו. החיתוך יכול להיות בעזרת קטר או מספריים חדים .

 

חיבור הרגל לבסיס ולאהיל

 

לבסיס מחברים את הרגל בעזרת דבק. פשוט שמים דבק לתוך העיגול המרכזי שנחתך ודוחפים את השיפוד. השיפוד אמור להיות גדול קצת מהעיגול וזה טוב כי זה מהדק את הקרטון מסביב לשיפוד.

 

 

 

 

החיבור לאהיל קצת יותר מסובך ולצורך זה נחתוך שני עיגולים מקרטון ביצוע בקוטר שהוא קטן יותר מהעיגול הפנימי העליון של האהיל. נסמן מרכז ונחתוך שוב שני חורים/עיגולים במרכז בקוטר 3 מ"מ.

 

 

נדביק את שני העיגולים האחד לשני ונדביק את שניהם לחלק הפנימי  של האהיל כאשר אנחנו ממרכזים אותם ביחס לעיגול של האהיל. ולשלב האחרון, נשים דבק בקצה השני של הרגלית הפנימי ונדביק אותה בעיגול הפנימי שהודבק קודם בתוך האהיל.

כך זה נראה מבחוץ:

 

וכך נראה מבפנים:

 

 

והנה התוצאה הסופית:

 

 

ועכשיו בזוג:

 

 

אז מי מנסה ? ומעלה תמונה?

 

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני פשוט מאוהבת במיניאטורות ובכל מה שקשור לתחום הזה, השמים הם באמת הגבול.

 

שאלות? תגובות? הערות?

אשמח לקרוא מה דעתכם על ההדרכה.

שלכם,

אורית