אתחיל בחיובי, אני מאוד אוהבת תפירה, אבל לא כל כך יודעת.

לפני שלוש שנים חמותי היקרה, שהיתה מוכשרת מאוד, נפטרה. מאוד אהבתי את העבודות שלה, בעיקר הסרוגות שביניהן וזה היה ברור מיד שאני אקבל את כל ציוד היצירה שלה. בין שלל המסרגות והחוטים, ישבה לה בצד מכונת התפירה. לידה היו מלאי קופסאות ובתוכם מבחר חוטים, מחטים, מגזיני בורדה ועוד. לי היה ברור שמדובר ברמז עבה ממנה שהגיע הזמן ואלמד לתפור. מאוד חבל היה לי שלא הספקנו להעביר ביחד כמה שעות על מכונת התפירה ולשמוע אותה סופרת בצרפתית, אבל הרגשתי שמכונת התפירה תפצה במשהו על העניין. אולי קצת בגעגועים אליה. רק קצת.

עברה שנה וחצי. עדי הקטנה היתה בת 5 חודשים והמכונה נשארה מיותמת על מדף בחדר שלי. הסתכלתי עליה והבנתי שצריך לעשות מעשה. הרמתי טלפון לאחותי שהיתה בחופשת לידה ותוך שעתיים התייצבתי בהקשב מתוח אצלה. אחותי, שעוד ידובר עליה רבות בבלוג, היא בוגרת שנקר במגמת עיצוב טקסטיל. סטודנטית מצטיינת, שטרחה ולמדה גם לימודי תדמיתנות ולפני זה גם איפור מקצועי, בקיצור ידי זהב.

חיברנו את המכונה לחשמל, היא ניגשה למטבח להכין צהריים ואני קיבלתי הוראות. ותאמינו לי שהיא קשוחה. מורה קשוחה. תוך חצי שעה כבר קיבלתי תרגילי תפירה והכל תחת עיניה הבוחנות. ומה אתן חושבות ? איך הסתדרתי? להשחיל למדתי מהר. כולל חוט תחתון וגם לסלול אותו. לתפור ישר, לעומת זאת, היה אתגר ולא הפסקתי להתבכיין שזה לא מספיק ישר. מיד חטפתי על הראש על, העניין מצריך שעות של אימונים. בקיצור, היה מעניין.

עברה שנה וקצת ומלבד קיצור ווילון שהיה בד מאתגר למדיי, המכונה נשארה מיותמת. כבר התחלתי לדאוג שאני לא זוכרת הרבה ומה שכן יילך לטימיון, וחיפשתי איזה בד להתאמן עליו. אבל אז הבנתי שאני צריכה פרוייקט קטן שיאפשר לי אימונים, ורצוי שיהיה מעניין ולא משעמם. ואם כבר מעניין אז אולי בד יפה. אצתי רצתי לי ברחבי נחלת בנימין בתל אביב ולא היה משהו שצד לי את העין ומה גם שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לתפור. ואז נזכרתי שברח' השומר יש חנות עם בדי ריפוד משגעים. נכנסתי לחנות, דנדו שמה, וחיפשתי את בדי הריפוד האלה. בקומה למטה היה האוצר. בדי ריפוד מדהימים ובייחוד קולקציית הקאנטרי. צבעים פסטליים בסגנון רומנטי שנראו לי מאוד מתאימים לחדר שינה. החיבור בין הסגנון של הבדים לחדר השינה עשה לי את זה ומיד התחילה להתגבש לה תוכנית האימונים שלי על מכונת התפירה או שדרוג חדר השינה אם תרצו.

בחרתי שישה בדים מהקולציה ההיא ורצתי לפלורנטין להשלים את מה שהיה חסר לפרוייקט שלי. בחזרה באוטובוס הבנתי שמתקפת הטילים שנחתה עלינו מתקרבת במהירות גם לאיזור שלי. שקית הבדים שלי נזנחה בתוך בליל האזעקות והריצות לממ"ד עם שני הילדים.

בשבוע האחרון הוצאתי אותה ואת המכונה. שלחתי הודעה לאחותי שנראה לי שאני לא זוכרת איך תופרים והיא חזרה אליי מגחכת כולה וכתבה לי:" זה כמו אופניים, לא שוכחים". אז לקחתי נשימה ארוכה. פרסתי את הבדים על הרצפה והתחלתי במשימה. והנה התוצאה הסופית:

 

 

 

אז מה תפרתי?? לא הרבה ובטח לא מסובך, אבל בהחלט איפשר לי להתאמן בקווים ישרים. לסלול חוטים. ובעיקר להתבכיין על הקווים העקומים שלי. למעשה בחרתי לתפור שלוש כריות משלושה בדים. מאוד התלבטתי אם לתפור כרית עם רוכסן או פתח אחורי. לבסוף הוחלט על פתח. רוכסן היה נראה לי מאתגר כרגע וגם לא הספקתי לקנות, אז החלטתי לתפור את הגרסה הפשוטה שמאפשרת את אותה מטרה: לכבס את ציפיות הכרית ללא המילוי שלה. אבל כן סימנתי לי את המטרה הבאה: לתפור רוכסן נסתר.

הנה הכריות:

 

הנה הפתח של הכרית:

 

והנה תקריב נוסף. הפינות החדות של הכרית מתקבלות כאשר גוזרים את הפינות לפני הופכים אותה. את התפר מסביב מוסיפים, כמובן, בסוף. אני עשיתי אותו ברוחב רגל המכונה. אפשר פחות, וזה יהיה אפילו מושלם, אבל היה נראה לי קצת מאתגר כרגע. שידרוג נוסף זה תפירת סרט לכל האורך. מבטיחה שאתאמן על זה לכריות הבאות.

 

מלבד הכריות, היה ברור שצריך דקורציה לקיר והקפיצה שלי לפלורנטין היתה בהחלט משתלמת. חישוקי הרקמה שקניתי היו רעיון מוצלח לבדים המקסימים האלה ומהר מאוד גזרתי את העיגולים והתאמתי אותם לחישוקים.

 

 

 

 

לבסוף, הוצאתי את המנורה שצבעתי לפני חודשיים ואחרי מאמץ רב גם היא נתלתה בחדר השינה.

לפני:

 

 

אחרי:

והתוצאה? נו, אשמח לשמוע את דעתכן. אבל מה שבטוח כיף לקום בבוקר. במקום חדר לבן ומשמעמם, קיבלתי חדר שפשוט כיף לישון בו. ועוד יותר חשוב, התאמנתי בתפירה. אהבתי כל רגע ואני כבר מתכננת את שתי הכריות הבאות לחדר השינה. נשארו המון בדים….

 

אורית