אפשר לחזור להיות ילדה?

עוד חודש עדי הקטנה חוגגת יום הולדת שנתיים וכבר הכנתי רשימת מטלות. בדרך כלל הביצוע של הרשימות הללו נדחה לרגע האחרון, אבל הפעם וי אחד כבר סימנתי ברשימה הבלתי נגמרת – מתנה.
הכל התחיל לפני מספר חודשים כשיעל אלקיים, חברתי הטובה מהבלוג, הבית של יעלי , ערכה מכירה של מלאי האוספים והחפצים שלה. תאמינו לי שהיה שווה. הבחורה חובבת שווקי פשפשים באופן אובססיבי וככל שהמבחר גדל כך היא רצה לה משוק לשוק וממכירה למכירה, ממש כמו השפן הקטן של אינרג'ייזר. למכירה ההיא באתי לקנות קופסאות, אבל הדבר הראשון שצדה עיני היא עגלת בובות מדהימה מעץ. מיוחדת מאוד והכי חשוב כבר ראיתי את עדי מתרוצצת איתה. כאילו חיכתה רק לי. רגליה של העגלה דרשו אומנם שיפור, ויעל התגייסה למשימה והצליחה לארגן לה גלגלים ישנים, אבל כאלה שנראו מתאימים לחלוטין. בינתיים העגלה הונחה בצד והתחלתי לתכנן את הצבעים שלה.

כך היא נראתה לפני השיפוץ:

במקביל יעל פירסמה מטבח מדהים לקטנטנים שהיא שיפצה מרהיט ישן ופתאום נפל לי האסימון. אולי אם לעדי יהיה מטבח משלה, היא תעזוב במנוחה את הסירים שלי, את דלתות המטבח שנטרקות בלי הפסקה, ואת ערימות הפסטה שהיא מוציאה בכל הזדמנות. ואולי אפסיק לשמוע את עצמי אומרת 20 פעם ביום:"דידי די!!!" ואז לשמוע אותה מחקה אותי כמו הד ואת עמית מצטרף לחגיגה.

אז ביררתי עם יעל היכן קונים כזה מטבח. יעל כמובן ניסתה לשכנע אותי לבנות כזה, אבל לאחר חיפושים אחרי הרהיט המתאים והבנה שלי שאני לא ממש מנגרת, החלטתי לקנות וזהו. אבל כמובן לצבוע בעצמי. היכן קונים? גם לזה ליעל היה פתרון, וונדר וומן כבר אמרתי, מסתבר שהיא מכירה את זהביקה מזרחי שמייצרת משחקי דימיון לילדים וביניהם מטבחים. את זהבה מצאתי תוך דקותיים בפייסבוק ואחרי שהתלבטתי עם הגודל גם הזמנתי. זהבה התגלתה יעילה ביותר וגם מקסימה, והמטבח הגיע עם שליח עד הבית. באותו רגע הבנתי שקניתי לא רק מתנה לעדי ולעמית שמאוד התלהב, אלא גם בשביל עצמי. כנראה שיש כאלה שלא באמת מתבגרים.

עכשיו היה צריך להחליט על הצבע וזה לא היה קל, אבל בסוף נפלה ההחלטה על אדום. לא קצת אדום, הרבה אדום, אבל לא רק, ובקיצור הרבה אדום ומעט שמנת. וברגע שזה הוחלט נפתרה גם דילמת צבעי העגלה. צבע אדום בחלק האדום שגם ככה היה ובשאר שמנת.

התחלתי בצביעת המטבח בשלבים. ראשית חלוקה של מדפים בעזרת ערימות של דבק נייר. גם האלמנטים השונים נצבעו בנפרד כולל הידית וכפתורי הכיריים.

ההחלטה היותר קשה היתה בחירת העיטורים מעל הכיור והכיריים. היו לי רעיונות רבים ואפילו ניסיונות של פרחים, נקודות וקווים ישרים – הכל נחמד, אבל משהו לא הסתדר הן בקומפוזיה והן בנושא. בקיצור היה קשה להחליט. עד שיום אחד נסעתי לבקר את הוריי ובעודי עומדת במטבח צד את עיני אריח מעוטר שתמיד היה קיים שם, והעיטור היה סכו"ם. ואז נפל הפור. העיטור צריך להיות מתחום הבישול או האפיה ומה יותר רלוונטי מקאפקייקס למטבח לקטנטנים.

אז איך ציירתי אותם? כישרון לציור אין לי, ובכל זאת?

חיפשתי איור פשוט של קאפקייקס, גזרתי מסביב ואז עברתי על קווי המתאר בעזרת עיפרון ישר על המשטח הצבוע. השלב הבא היה מכחול דקיק שבעזרתו ציירתי את קווי המתאר ולבסוף מילאתי בצבע שמנת. לאחר הייבוש הוספתי כמה קווים לעיטור. התוצאה? הם לא מושלמים וכאמור אין לי כישרון ציור, אבל אני אוהבת אותם. ואם יש משהו שלמדתי מתהליך העבודה זה שמידי פעם צריך לשחרר. לא תמיד הכל מושלם בדיוק כמו שרוצים, וזה עדין יהיה בסדר. ובפעם הבאה אפילו יותר טוב.

השלב הבא תפרתי את הוילון. אני ממש לא מומחית בתפירה, אבל זה היה די פשוט ולא דרש ידע מיוחד. בדעבד היה עדיף אולי בד יותר נופל, אבל הנקודות עם האדום הכריעו. הוילון נתלה בעזרת קפיץ שקונים בטמבוריה או בחנויות עשה זאת בעצמך.

לאחר תלית הוילון המטבח היה מוכן:

והנה עוד זווית:

שימו לה לסט הכלים עם הנקודות, מתנה מאחותי. הכי מתאים:

במקביל שיפצתי את העגלה. המון לכה היה צריך להוריד לפני הצביעה והשפשוף עם נייר לטש בהחלט היה מתיש, אבל שווה את התוצאה. התקבל משטח חלק והצבע התלבש עליו היטב. לסיום הכנתי שבלונת לב שהשלימה את מוטיב הלב שכבר היה.

סרטי הדבק מנעו נזילות ואפשרו צביעה קפדנית.